<h1>ארחות חיים הלכ' סעודת שבת שחרית סימנים א'—ג'</h1>
<h2>דף קו.</h2>
כשיוצאין מב"הכ הולכין לבתיהם ומוצאין שם שלחן ערוך ומטה מוצעת ויין מזוג ומוזגים את הכוס ומברכים בפ"הג והוא הנקרא קדושא רבא והטעם למה נקרא כן לפי שברכה זו גדולה כחה שהיא ראשונה לכל הברכות הסדורות על הכוס. או נוכל לומר טעם אחר כי לפי קטנו נקרא כן כמו שמכנין לעור סגי נהור. והקידוש הזה נעשה טרם יסירו המפה העליונה מעל השלחן כדי שלא יתבייש הפת כשאין מקדשין עליו ומקדשין על היין. ונהגו הקדמונים לומר אחר הקדוש הזה מקדש השבת בלא מלכות ובלא הזכרה ויש נוהגין לפתוח קודם הקדוש בפסוק ושמרו בני ישראל את השבת עד שבת וינפש. ואסור לטעום קודם קדוש זה כלום ואם טעם מקדש ואין צריך לברך אחריו על הגפן וכן הדין בימות החול אם ישתה קודם אכיל' שאין מנהגינו עתה כמנהג רז"ל שלא היו מרגילין עצמן להיות קובעים סעודתן על היין מפני ב' טעמים הא' שלא היה רוב יין אצלם ועוד מפני שהוא משחית הדעת שלא היו רוצים לקבוע עליו ולפיכך היו מדקדקין בין לשתות בין לשרות אבל אנחנו שהורגלנו לשתות ולקבוע עליו אין לנו לדקדק עליו כל כך ואין אנו צריכין לברך אחריו. ואחר הקדוש פותחין בקול רם לכבוד השבת מזמורים אלו מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר כולו ומזמור אחר לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה כלו ועוד אחר ברכי נפשי את ה' ה' אלקי גדלת מאד כלו ויש מתחילין מצמיח חציר ויש מוסיפין עוד מזמורים אחרים ואח"כ בוצעין על הלחם ואוכלין סעודתן ומברכין ברכת המזון וכל דיני ברכת המזון בשבת תמצא למעלה בהלכות ברכת המזון ודין סעודה שלישית גם כן כתבתי למעלה בדין ג' סעודות.
